עולם החלומות
והנה הוא, מתיישב על האדמה הקרה.
כפות ידיו רכות, מלאות כעת עפר.
כשעון חול מפזר גרגרי הארץ
ואלה נישאו הרחק, מהולים ברוח הקרירה, העוקצנית.
כנגד גזע עץ חרוך הוא נשען
כובעו מוסט קמעה על עיניים עצומות
וקונפליקט גועש בתודעתו;
צבאות קולוסאלים באדום כנגד ארמדות אינסופיות בכחול
מחד מצביא רגוע ושקול ומאידך גנרל נוטף אמוציות
מתנפצים, מתערבבים.
אוהבים ונפרדים.
וסימן שאלה אחד גדול מגיח מלב ים
נותן צלו על התפאורה הסוריאליסטית.
אט אט שקט הכל.
ניגון פסנתר החל פועם מהיער סביבו,
ואותם צלילים, אותה מלודיה
התקרבו אליו בבטחון – כאילו ציפו לו
לקחו את ידו ואחזו בה בחוזקה,
והובילו אותו כסומא
אל עולם החלומות.
בעולם זה הביט מלמעלה אל עבר הכדור העצום, הפצפון הזה
וראה את שידע:
מרחוק זיהה את הגנרל והמצביא
לוחצים ידיים, הופכים בהדרגה לתווי מוזיקה מהלכים
מרחפים אל תוך הווייתו שלו.
וסימן השאלה הגדול שוקע לאיטו אל קרקעית הים,
ומחייך אליו קלות.
כי כאן, בעולם החלומות,
אין שאלות ותהיות קיומיות.
אין קונפליקטים ומלחמות.
מבוך החיים הסבוך והמפותל
נפרם לו ומתיישר.
והוא אשר נמצא שם,
לא יחזור עוד ארצה,
שכן מצא גאולה – בעולם מושלם.
