top of page
ריחוף
כשעצמתי את עיניי,
כל שיכולתי לחשוב עליו,
היו השניות האחרונות, הספירה לאחור.
כעת אני מרחף לי אי שם,
מנסה להיזכר בזיכרונות מנחמים,
אך כל מה שמוצא את דרכו לראשי,
אינו אלא זיכרון נטול ערך.
"היזכר!" - ציוויתי בלבי,
בכל הרגעים היפים.
מנסה לזמנם אליי בלחש
אולי הם ימצאו דרכם בחלל הגדול.
אני בטוח שהיא מביטה בי,
מבטה מקובע מעבר לעננים,
אולי היא זיהתה אותי,
בינות הכוכבים.
עם תמונתה במחשבותיי
כך זרמו הזיכרונות.
כה פשוט זה היה,
תמונה אחת מבעד לאינסוף.
נזכרתי ברגע ההוא, על שובר הגלים.
איך המבט שלה חדר כאלומה חמה ביום שרבי.
מפלחת את דרכה, חושפת אותי.
ואני מצידי מקבל זאת כצורך בסיסי,
זה טבעי לי,
אני והיא.
bottom of page