צבעים בשממה
חלק 2:
ג'וזף פדרולין נולד ביום קריר ומעט גשום. זה קרה בשעות הערב כאשר רחובות דימ היו רטובים ומבריקים מגשם שפסק לפני זמן לא רב, ריחו עדיין נישא באוויר. ראשית הסתכל מטה וראה זוג רגליים בתוך מכנסיים בצבע חום. לאחר מכן את פרש את ידיו לצדדים ובחן אותן היטב – הן היו חסונות ושחומות. לבסוף מישש את פניו והרגיש בהם מעט חספוס, כאילו ראו וחוו לא מעט. שיערו התארך עד לכתפיו והיה שחור ופרוע, עיניו מוסתרות למחצה מאחוריו. חזותו שיוותה לו מראה מסתורי, אף הילתי, והדבר ניכר בכך שהתקהלות קטנה של עובדים ודמויות התהוותה מסביבו.
"ואאוו.. מי דמיין אותך?", "הוא בטוח בדרך להיות דמות ראשית!", "הוא נראה כזה מיוסר אך עם זאת אמיץ! הלוואי ואני הייתי ככה...".
"אוהבים מה שאתם רואים, אה?" הוא השיב בשחצנות.
"כולם לפנות את השטח! אני חוזר – לפנות את השטח!" קרא העובד שהיה אחראי על פס הייצור. "תעשו לי מקום נו, אני צריך לוודא את התקינות שלו.." הוא פילס דרך מבעד לקיר ההולך ומתעבה מסביב לדמות החדשה, עלה על כיסא והסתכל לה בעיניים.
"שם?"
"ג'וזף".
"משפחה?"
"פדרולין".
"אוקיי מר פדרולין. נוצרת כבן אנוש סטנדרטי למדי. יש לך ארבע גפיים – שתי רגליים וידיים, מערכת ביולוגית מתפקדת, לב פועם ודם זורם. כמובן שאתה במצב גולמי ולא בטוח שתישאר כך להרבה זמן, זה כבר תלוי ביוצר שאליו תבחר להשתגר. זכור שאין לו או לה הגבלות – הם יכולים בשניה להפוך אותך לרובוט, צפרדע, צמר גפן..."
"אני די בטוח שהיוצר שבו אבחר יהיה מרוצה ממני בדיוק כפי שאני, אבל אם אתה אומר..."
"טוב, אם כך, תחתום כאן וכאן... וכאן. אתה רשמית רשאי לעבור לדמיון בבחירתך. שמור על עצמך, בן, והבא כבוד לדימ!" העובד הקטן התרגש כעת ודיבר בלהט, כפות ידיו מונחות על כתפיו של ג'וזף והוא נועץ בו מבט נערץ. לג'וזף זה לא הזיז. הוא לא נראה מתלהב כלל וכלל ובהה בעובד הקטן עד שהאחרון חזר לעצמו וירד מהכסא, נבוך. "רק עוד דבר אחד קטן, ג'וזף..."
"אין לי זמן לשטויות האלה." הוא אמר ברוגז ועשה את דרכו אל מחוץ לפסי הייצור ולכיוון עמדות השיגור. מאחוריו מישהו צעק "היי ג'וזף! לאן אתה הולך להשתגר?"
"אל התהילה, חבר. אל התהילה!" והוא הפך לכדור בוהק של אור שטס לעבר שמי הערב, צבעם שילוב של כחול וסגול כהה, בדרכו להגשים את ייעודו.
