צבעים בשממה
פרולוג:
זה היה יום רגיל בדימ:
השמיים היו בהירים ומרוחים בצבע תכלת. מתחתם, על פני שטח שנראה אינסופי, נפרשו מבנים מלבניים ארוכים בצבע לבן צחור: פסי הייצור של דימ עבדו בתפוקה מלאה. המבנים הארוכים התחלקו למחלקות, והיו אינספור מהן – מחלקת תינוקות, מחלקת ילדים, יצורים תמהוניים, חלומות, הזיות... והלאה עד היכן שיכלה העין לראות. כל דמות שיצאה מפס הייצור הייתה מיוחדת ויחידה במינה וכל אחת מהן הגיחה לעולם הגדול עם מטרה אחת – להגשים את ייעודה. לכל דמות היה ייעוד אחר להגשים – הדמויות ממחלקת התינוקות, לדוגמא, בחרו להן תינוק או תינוקת בגילאים אפס עד שנתיים, ומטרתם הייתה לעזור להם להסתגל לעולם המופלא ולעיתים מפחיד שאליו הגיחו. ברי המזל מביניהם, הדמויות הטובות ומעוררות ההשראה באמת, יכלו לעיתים להשפיע יותר על היצור הקטן שבחרו ולהפוך לחבר דמיוני לשנים רבות, וכך לגדול עם בן האנוש שלהם. דמויות ממחלקת "יצורים תמהוניים" היו הרפתקנים במיוחד וידעו שראשו של יצור תמהוני היה ההימור הבטוח לחיים מלאי הפתעות והרפתקאות. מוזיקת רגע בלתי פוסקת הופעלה בדימ בכל שעות היממה והפיחה חיים בעיר השלווה.
"שלום לכולם! שמי אוקטביוס ואני אסביר לכם מה הולך לקרות אחרי שאסיים את דברי הפתיחה. קודם כל תנו לי לברך אותכם על סיום הקורס והגעתכם לשלב האוריינטציה. התפקיד פשוט חבר'ה – אנחנו אחראים לראות שכל דמות שיוצאת מפס הייצור הינה תקינה, מודעת למטרה שלשמה היא נוצרה ושהיא יודעת את הדרך החוצה מכאן. אענה על שאלות בסוף." הוא אמר למתמחה שידו קפצה לאוויר. "בכל אופן, אנחנו שמחים לקבל אתכם. לאחר סיור קצר איתי תתעדכנו עם מדריכי הקורס על סידור העבודה הקרוב. ובכן, אם כולם מוכנים נצא ל... כן, שאלה. שוט".
"כן, תוכל להגיד לנו מהן שעות העבודה? כמה זמן אורכת משמרת?"
"המדריכים יעברו איתכם על הכל ברגע שנסיים את הסיור..."
"ומה בנוגע לאוכל במהלכו? אנחנו ערים מהבוקר ואפילו לא..."
"פעם נוספת, המדריכים ידאגו גם לזה. אם אין עוד שאלות נצא..."
"יש לי עוד שאלה אחת".
"כן?"
"תוכל להרחיב על המרכיב הסודי?"
"אממ.. מתעניין במרכיב הסודי, אה? תבינו חברים, מה שקורה כאן בדימ לא יכול לקרות ללא העולם שמעבר, או יותר נכון בלי הנפשות בעולם ההוא. אנחנו והם מחוברים חיבור עמוק וקיומנו שזור בקיומם באופן מוחלט. לנפשות הללו יש אלמנט חיוני בחייהם הנקרא, כפי שלמדתם, השראה. ההשראה הזאת עושה את דרכה מראשם לעולמנו ובעצם מהווה את כח החיים שלנו. היא זו שמפעילה את המכונות ויוצרת את הדמויות. חוסר השראה בעולם שמעבר הוא כדין סוף העולם שלנו". הוא סיים את דבריו ועצר למספר שניות על מנת לתת למידע הזה לשקוע אצל צעירי המקום, ואולי גם כדי ליצור רושם דרמתי, והם המשיכו בדרכם.
הסיור הארוך, שבמהלכו הסביר אוקטביוס את רזי העבודה בפסי הייצור, כמעט ותם, וסימני עייפות נראו על פני המתמחים. חלקם הידסו בעיניים עצומות למחצה כשהם נתמכים בחבריהם בעוד חלקם השני לטש מבט נכסף אל בנייני המגורים. כל זה השתנה כשראו שלט בצורת חץ המורה "יוצרים" וכיוונו שמאלה. אפשר היה להרגיש את ההתרגשות גוברת בקרבם, והתלחששויות רבות עשו את דרכן לאוזניו של אוקטביוס.
"כאן, חברים, תוכלו לראות את המחלקה הנצחית והנחשקת ביותר, "מחלקת היוצרים". ממש פה ניעורו לחיים אינספור דמויות שהפכו, בעזרת דמיונם העשיר של יוצרים כאלו ואחרים, לאייקוניי תרבות אלמותיים בעולם שמעבר."
בכניסה למלבן המוארך שעליו התנוסס הכיתוב "מחלקת יוצרים" הייתה מזרקה ענקית שהתיזה סילוני מים בצבעים שונים על הקרקע. בבמה מוגבהת במרכזה עמדו בגאון דמויות שהפכו לאגדה: שלושה חברים, שני בנים ובת, מחובקים יחדיו ולבושים בגלימות ארוכות. היה שם העתק מדוייק של ימה עם מצוק מתנוסס מעליה, דמותו של אדריכל מתחיל עומדת מחוייכת על קצהו. לצידו היה מודל מינורי של שטח פראי אי שם באפריקה – שני אריות, זכר מלכותי וגור קטן, לוטשים עיניהם על כל מה שהאור נוגע בו ומעבר, ועוד אינספור דמויות שנחקקו בדפי ההסטוריה כסמלים. פס הייצור עבד ללא הרף ודמויות מכל סוג יצאו ממנו החוצה: שדונים, בלשים מבורדסים, מוזות, אלים מיתולוגיים, בוקרים מחוספסים... בדרכן לדמיון כלשהו לבחירתן. שאיפותיהן השתנו מאחת למשניה – בעוד שתקוות חייה של דמות אחת הייתה להתנוסס על המקרר המשפחתי בתור ציור של הבת הקטנה, אחרת רצתה להיות מונצחת כפסל או דגם כלשהו, וכולן לקחו זאת בחשבון כשבחרו בן או בת אנוש. הסיור במחלקה ארך זמן קצר ובסופו המדריכים אספו את העובדים החדשים והובילו אותם למגוריהם...
