top of page

מטוס מנייר

 

הוא כבש את מבטי מהרגע הראשון,

בו הרמתי מבטי השמיימה,

באלגנטיות ריחף בין עצים ושדרות,

ללא דאגה וללא כאב.

 

לחשתי לו "בוא אליי, רד ארצה",

אך הוא המשיך בדרכו הבטוחה,

ואני אחריו, שבוי.

 

עמקים תהומיים וגבעות בוגדניות,

התחקיתי אחריו,

"את סודותיו אדע ואגמע",

קוננה בליבי המחשבה.

 

 סגרירי וגשום היה,

היום בו לא ראיתיו עוד.

רצתי אחריו, נפלתי אך לא ויתרתי,

לשווא.

חסר אונים התבוננתי בו,

מתעופף לו הרחק, גבוה כמו העננים.

נשקתי לו וחייכתי, שכן שמר את סודותיו נאמנה,

"דרך צלחה", סיננתי,

ומחיתי דמעה.

 

ואני כבר אדם זקן

הולך לאט,

בשדרה מוכרת מחלום רחוק,

חולף על פני ספסל עץ ישן, ומתיישב.

לוקח נשימה עמוקה וחיוך אמיתי מתגנב לפניי;

מולי, בצעד בטוח ופנים נחושות,

ילד קטן רודף אחרי מטוס מנייר.

© 2018 by Gal Tabecka. Created with Wix.com

bottom of page